רָצִיתִי לִרְאוֹת אֵיךְ קִפּוֹדִים
עוֹשִׂים אַהֲבָה
אֵיךְ לְהִתְקָרֵב מִבְּלִי לִדְקֹר
אֶת עַצְמְךָ
בְּקוֹצֵי הָאַחֵר,
כֵּיצַד מְמִירִים דּוֹקְרָנִים
אֶל רַכּוּת שֶׁל הַפְּנִים
קוֹסְמִים חִצִּים לְחוֹל
הָעוֹטֵף רֶגֶל מְהֻסָּה לֹא בּוֹטַחַת.
וְרָאִיתִי קִפּוֹד הַמַּשְׁחִיז קוֹצָיו
לְהַקְהוֹתָם בִּדְמָעוֹת כְּפוּפוֹת שֶׁל נֹחַם
בְּדִבּוּר מִשְׁיִי שֶׁל מָה בְּכָךְ
מוֹתֵחַ דּורְבָּנָיו
מַעֲשֵׂה בַּת פַּרְעֹה
עַד שֶׁהָפְכוּ לְחִבּוּק כּוֹרֵךְ.
רָאִיתִי שְׁנֵי קִפּוֹדִי אָמוּר
מְלַמְּדִים אַהֲבָה.