תֶּכֶף אשוב/ אבי יפרח
בְּכָל יוֹם, לִפְנֵי מִיתָתִי,
אֲנִי תּוֹלֶה עַל נָפְשִׁי שֶׁלֶט מְאֻדָּם:
"תֶּכֶף אָשׁוּב"
מְנַסֶּה לְשׇׁגֶּג זְדוֹנוֹת דֶּרֶךְ נָפַת- הֶגְיוֹנוֹת
וְנֶעְלָם מֵעַצְמִי לְשָׁעוֹת.
וּלְעֵת לַיִל
אֶת הַשֶּׁלֶט הַמְּתֻלָּע אֲנִי מְמָרֵק
מַלְבִּינוֹ כְּצֶמֶר- צָחַר
מַנִּיחוֹ עַל הַשִּׁדָּה בַּחֶדֶר (בְּסָמוּךְ לְ"בְּעִקְבוֹת הַזְּמַן הָאָבוּד")
וּמְכַוֵּן שָׁעוֹן לְעוֹד מָחָר.
וְכָעֵת,
בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים
כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם מְעַנְּנִים- טָפֵל וחָשׁוּב,
שֶׁמָּא אֶגְנֹז הַשֶּׁלֶט
וְאָשׁוּב.