פעמים רבות כשמגיע יום הכיפורים עולה ביתר שאת שאלת מהותו של היום המחדדת הבדלי השקפה ואורחות חיים בקרב 'עמך-ישראל', ובמיוחד נוער ישראל.
לחלק מהם זהו חג האוֹפַנִים, השרפים, המלאכים, יום שבו אנו נדמים כמלאכים שאינם זקוקים לאכילה ולכל צרכי החומר האחרים ואנו מתרפקים לגמרי על רוחניות טהורה שאולי לא באמת משנה אותנו אבל בכל זאת מניעה איזה רגש בליבנו ומחשבה על רצון להיות טובים יותר.
לאחרים, בו בזמן, זהו חג האוֹפַנָיִים- הרי הכבישים ריקים כמעט, זה הזמן לקחת את האופניים ולגמוא מרחקים, לפגוש לחברים ומה לא... לחלק מאתנו זהו יום של בחינת ה'סרט' של חיינו, לבדוק מה עשינו טוב ומה לא. ניתנת לנו הזדמנות להיות הבימאים של חיינו ואנו נדרשים לשתף פעולה עם המפיק ברוך הוא כדי לבנות סרט טוב יותר, אולי מז'אנר אחר...
לאחרים זהו יום של מרתון סרטים בבית, לבד או עם חברים, מתמכרים לשגיונותיו של במאי כזה או אחר שבחר עבורנו כיצד יסתיים הסרט. לחלקנו זהו יום של חשבון נפש, יום שבו אנו מכים על חטא, חטא כלפי האל, כלפי החברה, כלפי הסביבה האקולוגית, החי והצומח, כלפי עצמנו...
לאחרים זהו יום של סגירת חשבונות של החודש, שלא הספקנו, סגירת פערים עם חברים שלא ראינו זמן רב...או סגירת חשבון עם אחרים....
כשחשבתי על הדברים נזכרתי בשיר של אלעזר גרנות, ח"כ לשעבר ומשורר, המדבר על הבדלי הדורות המובעים בשיר ברמיזה על מהותו של יום הכיפורים של הסבתא לעומת נכדיה:
לכל הציפורים/אלעזר גרנות
סבתי הייתה נותנת לחם
על גדר לכל הציפורים.
סבתי הייתה נותנת לחם
גם ביום הכִּפורים.
אך מיום שמתה- מת הבית -
נסתלקו כליל הרוֹנְנוּת.
מצאתין בשדה אבני הַמַיִט* [ =אבני מפולת ],
על קברה, מקוננות:
כי מאז שמתה כל בָּנֶיהָ
זוללים ביום הכִּפורים.
ומאז, תמיד, בִּשְכוֹל גניה
רעבות הצפֳורים.
עד כאן השיר.
ניתן להיעזר בשיר כדי לפתוח דיון בשאלה- מהו יום הכיפורים בשבילי? האם אני מזכיר את היום כפי שהורי/סבי וסבתי הזכירו אותו? היכן אני בתיאור הנ"ל שבין אוֹפַנִים וְאוֹפַנָיִים? או שאולי אני איפשהו באמצע? מה המקום של יום הכיפורים מנקודת מבט לא דתית? היכן נמצא השיר ביחס לשאלות הנ"ל?
התשובות- הן שלכם.
שנה טובה וגמר חתימה טובה