קרה לכם פעם שתלמיד שאל שאלה בהקשר שונה משל השיעור או מנושא שלא התכוננתם אליו?
עם יד על הלב- איך הרגשתם?
נכון, מחנכים אותנו שזו לא בושה לומר "איני יודע" (ראו דברי חז"ל בברכות, ד' ע"א), ולומר אבדוק ואחזור עם תשובה, אבל ההרגשה....ההרגשה....
על מקרה כגון זה מדבר הסיפור הבא:
"בעי מיניה רב מרבי …. א"ל ר' חייא לרב בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי דילמא לאו אדעתיה דאי לאו דרבי גברא רבה הוא כספתיה דמשני לך שינויא דלאו שינויא הוא השתא מיהת שפיר משני לך" (תלמוד בבלי, שבת ג' ע"א-ע"ב)
תרגום (חופשי+הערות): שאל רב את רבי (רבי יהודה הנשיא) שאלה כלשהי... אמר ר' חייא לרב (שהיה כנראה צעיר אז) – "בר פחתי", לא אמרתי לך שכשעומד, נמצא רבי במסכת אחת אל תשאל אותו ממסכת (נושא) אחרת שמא לא ידע לענות, ואם אינו אדם גדול, עלול אתה לביישו שישיב לך תשובה שאין בה ממש. עכשיו, בכל אופן , יפה ענה לך"
רבי יצא מזה אמנם בכבוד אך הסכנה קיימת:
1. שמא יתבייש
2. עוד יותר חמור- שמא יענה תשובה שאינה תשובה.
על כן אומר ר' חייא לרב (ראשון האמוראים): "בר פחתי", הרי הזהרתי אותך לא לעשות כן!
"בר פחתי"? שו הדא?
נהוג לתרגם את הביטוי כ "בן גדולים", (רש"י, שבת, כט ע"א . ורב נטרונאי גאון 'בר רברבי') או בן תלמיד חכם. ונראה שזה כינוי חיובי אלא שההקשר לא מאפשר לראות זאת כך.
פרט מעניין: הביטוי הזה חוזר 5 פעמים בש"ס, ותמיד בפי ר' חייא ותמיד...ניחשתם יפה- כלפי רב!
מה גם שבכל המקומות הקונטקסט התלמודי הוא של נזיפה בעקבות מעשה שלא יעשה, מה שמטה את ליבנו להבין שהכינוי הזה עלול להיות שלילי (ראו למשל: ע' שרמר, 'בן אחות', ציון (ס), תשנ"ה, עמ' 7- 35.) או ציני משהו, כמו שלילד שמתנהג שלא כראוי אפשר לקרוא "תכשיט". (מלעיל כמובן)
הרב קוק בספרו עין אי"ה מנסה להסביר את חשיבות תוכחתו של ר' חייא וטוען כי "השכל- יש לו חוקים קבועים וכאשר יתמלאו חוקיו ייתן הוא את פריו בטח". דרכו של השכל כשהוא מתעמק בדבר אחד הוא יכול להוציא תחת 'ידיו' מוצר של שלמות.
שונה הדבר אם דעתו של אדם מפוזרת עליו- תשובותיו תהיינה חלקיות והידע שלו חסר. על כן אין לשאול אדם שדעתו ממוקדת בנושא אחד על נושא אחר שאינו עוסק בו כרגע. יש כאן אמירה רגישה מאוד שבאה להגן על כבוד האדם מחד גיסא אך לא פחות מזה- להגן על האמת והידע שיצא מתוקן ושלם מפי אומרו.
ועדיין יש לשאול- איזו בושה יש כאן? אז מה אם אינו יודע? אז מה אם ייתן כרגע תשובה חלקית ולא מושלמת?
המשנה באבות פרק ג' משנה י' (או ח' לפי חלק מהמהדורות), יכולה אולי לשפוך אור על תהייה זו:
"רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר משום רבי מאיר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו--מעלין עליו כאילו הוא מתחייב בנפשו"
מי ששוכח תלמודו, יכול אולי להסביר שהוא לא עוסק כרגע בעניין, ושהוא יבדוק וישוב עם תשובה אך נראה הוא כאילו 'שכח דבר אחד ממשנתו', ודבר חמור הוא לפי המשנה. גם משנה זו תמוהה ולו היינו מאמצים דרך חשיבה זו מצבנו היה בכי –רע...
מסביר ר' נפתלי הרץ וויזל בספרו "יין לבנון" כי אדם השוכח תלמודו אינו מי שלוקה בשכחה מחמת מחלה, גיל או סתם טרדות. השוכח כאן הוא מי שנפנה לדברים בטלים והידע שרכש אינו טבוע בו, לא בוער בו כמקודם ועל כן מתחייב בנפשו על נטישת התורה, נטישת הידע. מי ששכח כי הוא לומד הרבה והדברים קצת מתבלבלים לא-ניחא, אך מי ששוכח תלמודו כי בזמנו "הפנוי" הוא מצוי כל הזמן במחשב, בטלנובלות או בשוטטות – זו אכן בעיה.
ר' חייא שדאג לרבי, לא רצה שיחשדוהו כמי שהידע אצלו אינו שלם, שמא יתבייש, שמא יחטא לאמת או שמא יהיה כמי שהתורה אינה חלק ממנו ועל כן שכחה.
שנזכה שכל מה שנחנו לומדים אכן יהפוך לקניין הפרטי שלנו, ישתמר בנו ורק ישתבח עם הזמן.
אבי יפרח