יש-פה לבנימין
בוודאי יצא לכם לא פעם לעבור ליד חנויות אקזוטיות שם ריח הקטורת ממלא את החלל ואבנים בצבעים שונים ממלאים מדפים וסלסלות. חנות של אבנים? נשמע תמוה ומוזר. מוזר עוד יותר למצוא 'מרשם' על כל אבן ...אבן זו טובה לאנרגיות חיוביות, זו טובה לבעיות עיכול והאבנים האלו טובות ל...אבנים בכליות. אלא ששימוש באבנים היה נפוץ ביוון, רומא, שבטים ברחבי העולם ועוד. האבנים שימשו להגנה בזמן מסעות ומלחמות, לריפוי, איזון, כסמל סטטוס, לקבורה ועוד. השימוש באבנים היה בצורתן הטבעית, הוספתן לנוזלים ובחלק מהתרבויות, הפיכתן לאבקה וערבוב עם חומרים נוספים למריחה על הגוף או בליעה מסתבר שחלק מהאבנים שנמכרות שם נושאות שמות מקראיים שיש להם שימוש אף באבני החושן, כמו הישפה המזוהה בשמות רבים (פנינה, אויבין, הליודור) שהבולט בהם הוא הג'ספר לסוגיו. אבן זו, הישפה, המיוחסת בחושן שעל לב הכהן לבנימין, עוררה את היצירתיות של חז"ל אשר גזרו את השם ישפה כהלחם בין שתי מילים: יש+פה, ומשם נוצר חיבור לדמויות שונות בהיסטוריה אשר יש להם פה ושמרו עליו סגור.
וכך מתארים חז"ל: "אין אסתר מגדת מולדתה מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה שתפשה פלך שתיקה עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה רחל תפשה פלך שתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה בנימין בנה תפש בשתיקה תדע שאבנו שהיתה בחשן היתה ישפה לומר יודע היה במכירת יוסף ושותק ישפה יש פה ושותק שאול בן בנה (ש"א י') ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אסתר אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה (שיר השירים רבה, ו'; תנחומא, ויצא סימן ו')
אם נחזור לבנימין ולאבן הישפה נראה שגם בנימין נקט כאמו לפניו לסכור אתת פיו באחד הנושאים הטראגיים של התורה- מכירת יוסף. בנימין יודע איכשהו על המכירה ומתלבט מה לעשות- בתוכו אנרגיה אצורה של מידע והוא נקרע בין הצורך לספר לבין ההבנה שהיא צריך לשתוק כי המידע לא יועיל במאומה, סביר להניח שיוסף כבר מת ולא נראה אותו יותר ומוטב לאביו לחשוב ש "חיה רעה אכלתהו" מאשר לספר שבניו היקרים הם החיה הרעה. זכות גדלה היא לבנימין שזכה בשל כך באבן הישפה. נחמד ונעים, אך האם מדרש-שם הוא הדבר היחיד המחבר בין בנימין לבין האבן? הרי באותה מידה יכולנו לדרוש את האבנים 'אודם'- שמנע את סיפור דמו של יוסף, 'ספיר'- שבחר לא לספר, 'שבו'- שלא סיפר על שביו של יוסף ועוד... ואכן רבינו בחיי מצא קשר בין מהות האבן למהות מעשהו של בנימין: "בנימין על ישפה, והיא כלולה מגונים הרבה אדמה שחורה ירוקה. וסגולתה לעצור הדם, ונתנה לבנימין לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה, וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא ואף על פי כן נתגבר על יצרו והיה מעצר לרוחו ולא גלה לאביו, כמו שעוצרת את הדם.. " [ רבינו בחיי על שמות כח' טו'] לאבן הזו יש גוונים רבים שמדגישים את ההתלבטות של בנימין וסגולת האבן היא עצירת הדם, כמו טסיות הדם, הטרומבוציטים האחראים על קרישת הדם. הנה כי כן למדנו שהקשר בין בנימין לישפה אינו רק קשר מדרשי אלא אימננטי.
אז מהי אבן הישפה, מה ייחודה? כאמור, הישפה מזוהה עם אבנים שונות שלכל אחת גוון משלה; פנינה= צבע לבן פנינה אוליבין= ירקרק הליודור= מוזהב/ צהבהב ג'ספר= אדום מגוון אפשרויות, או כפי שמובא במדרש: "בנימין - ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים/לי"ב הצבעים ומצוייר עליו זאב" (במדבר רבה, ב', ז') ברם, הזיהוי הנפוץ ביותר של הישפה הוא הג'ספר, אשר לו עצמו סגולות רבות לפי סוגיו השונים: אבן הג'ספר באופן כללי- מחזקת את הגוף. מרפאה את אזור הבטן ויכולה להקל על מגוון בעיות הקשורות למערכות הפנימיות. ג'ספר דלמטי - מחזקת, מעודדת. אבן של שמחה ויצירתיות. ג'ספר ריינפורסט - מעניקה גישה אופטימית. מחזקת את אזור הלב. ואל לכם לתהות על מעלתם של אבנים כי כבר הרחיב בכך רבינו בחיי בן אשר אבן חלואה [1255- 1340]: ש"אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשוך כוח מן העליונים". [רבינו בחיי על שמות כח' טו']
הנה כי כן מצאנו קשר נוסף בין בנימין והישפה - מצד אחד ההתייחסות לאברים הפנימיים המבטאים את ההתלבטות ואולי אף את ייסורי המצפון ומוסר הכליות של בנימין בסיפור מכירת יוסף שכלא בתוכו פנימה, ומצד שני- חיזוק הלב השמחה והאופטימיות שאולי יום אחד עוד ישוב האח האובד. כעת ברור גם כי לא בכדי נבחר מקום המקדש להיות בחלקו של בנימין. האנרגיה האצורה ברחל שתיקתה של רחל הייתה בכך שמסרה את הסימנים לאחותה ובכל אותם שנים לא פצתה את פיה לומר שהיא האישה המיועדת ליעקב ולא ביישה את לאה אחותה, על אף ההפסד האישי שלה. האנרגיה המרוכזת של שתיקתה של אסתר המלכה, שאינה מגדת את עמה ומולדתה בניסיון להציל את עמה ומהווה מודל לנשים חזקות בהיסטוריה של עם ישראל. אותה אנרגיה שאצורה באבן הישפה, אותה אנרגיה שהייתה מרוכזת ושמורה בלב בנימין מבטאת את המקדש שאמור להוות ביתו של ה', אותה אנרגיה קדושה אשר "השמיים ושמי השמיים" לא יכלכלוה, צריכה להיות סגורה ואצורה בתוך מבנה אחד, משכן או מקדש, זהו דבר פלאי, אקט של גבורה מפני שבירת הכלים. וכך, כל הבא למשכן שואב מהביקור והשהות בו אנרגיה אלוקית אשר אמורה להשפיע בסופו של דבר על האדם; על תיקון אופיו, על ליבו ועל מידת האופטימיות שלו בהסתכלות שלו על החיים.
