מילים אלו של הכותרת לקוחות משירו של קובי אוז :
הנס תקוע בפקק תנועה של ניסים
ואנחנו רק נסים ומנסים
בואו נעצור בצד אחד אחד
נהיה פתאום אחים.
חג הפורים הוא אכן חג שיש בו פקק תנועה של נסים, ניסים מוזרים והזויים שאפילו לא מוכרים במגילה כנס.
אלא מה? היהדות מתייחסת לכל מה שקרה כרצף של ניסים שתכפו זה את זה, עד שתיקנו לומר תפילת הודיה מיוחדת, כמו בחנוכה, בברכת המזון ובתפילת לחש:
"על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
לא רק פורים הפך להיות חג חשוב אלא גם חודש אדר בכללו: "משנכנס אדר מרבין בשמחה, משנכנס אב ממעטין בשמחה"- כלומר יש חודש שלם שהוא מובנה לעסקים, למזל ושמחה ויש חודש, בו חרב המקדש, שאין עושים בו עסקים וממעטים בשמחה ובהתחלות חדשות כי המזל שלו..אפסס...נאכס!
יש מי שרצה לטעון גם כי אפילו המן התחשב בזה בהתחלה: חיפש את החודש בו מת משה, ואת היום בו מת, בז' באדר, וקבע שזה זמן טוב לקבוע גזירה על היהודים. מה הוא לא זכר? שזה גם יום ההולדת של משה, ויום הולדת של כל אחד, קל וחומר של צדיק הוא זמן של מזל וברכה!
ונחזור למגילה- העובדה שכל מה שקורה במגילה נראה טבעי, מקרי ושרירותי לחלוטין, עד כי שמו של האל נעדר ממנה, מעלה תהיות בדבר ההחלטה של חז"ל לראות בכל זה נס, ואולי זה המקום לדון בשאלה "מהו נס?"
רבים התחבטו בשאלה וניסו להגדיר נס כמשהו על טבעי, או כמשהו טבעי אך רחוק סטטיסטית ומתרחש בסיטואציה בה זקוקים לה. (ראו יאיר זקוביץ המסכם את השיטות בספרו "על תפיסת הנס במקרא"),
אך אני הייתי רוצה לדון בשאלה זו מנקודת מבט אחרת- האם הנס נחשב דבר רצוי בכלל. אחת הסצנות המפורסמות בסרט "אושפיזין" מציגה את השחקן הראשי, שולי רנד, כשהוא מוחא כפיים במרץ, תוך כדי תפילה והוא קורא : נס....נס....נס..." ומה קרה בסוף? נס? אולי... הוא פשוט קיבל כסף מאיזה גמ"ח. לא ממש משהו על טבעי.
גם בסרט "ברוס הגדול מכולם", מוצג השחקן ג'ים קארי כשהוא תקוע בפקק תנועה אמיתי, הוא דופק על ההגה וצועק "נס! אני צריך נס!" נס לא קרה לו, פח שמן לא נמצא לו, אבל הוא לפחות היה אלוהים ליום אחד!
רבים מאיתנו מתפללים לנס ונוטים לראות את מי שנעשה לו נס- כצדיק גדול, אולם ראוי לציין כי אין זו מסקנה חד- משמעית, וחז"ל התחבטו בשאלה זו לא מעט ויעיד על כך הסיפור הבא:
אדם אחד זכה שנולד לו בן אלא שאשתו נפטרה בעת הלידה. התחיל התינוק לזעוק מרעב ולא ידע מה לעשות. גם כסף לא היה לו כדי לשכור מינקת. מה יעשה? נעשה לו נס וצמחו לו דדים (חזה) של אישה ובהן חלב והחל להיניק את בנו. על מעשה זה אמר רב יוסף:
"בוא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה! אך על כך ענה לו חכם אחר ואביי שמו: "אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית! " (עפ"י בבלי, שבת, נג' ע"ב) כלומר, יש משהו ניסי וגדול בטבע עצמו, בסדרי בראשית ומי שבגללו נאלץ האל לשנות מעשי בראשית – נחשב חוטא וגרוע. אולי משקף כאן אביי גם את הגישה הרציונאליסטית המאמינה בחוקי הטבע ובמראה החושים בלבד ולא רוצה לבסס את האמונה על ניסים.
הפילוסוף היהודי המנודה ברוך בנדיקט שפינוזה התייחס בספר "מאמר תיאולוגי מדיני" גם לשאלת הניסים וטען:
"המון העם חושב שכוח אלוהים והשגחתו מתגלים במלוא-בירור בשעה שהוא רואה שנתרחש בטבע דבר מה לא מצוי הסותר את השקפתו המורגלת על הטבע.... "(עמ' 64) ובהמשך – "אין בידינו להכיר מן הניסים את מהות האלוהים, ולא את מציאותו ולא את השגחתו אלא אדרבא, הללו ניתן להשיגן על דרך טובה בהרבה מתוך הסדר הקבוע והבלתי משתנה של הטבע " (עמ' 67)
הנס הגדול יכול להיות דווקא הטבע עצמו המתחדש בכל יום, כפי שאומרים בתפילה: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית " (ברכות ק"ש).
קשה להזדהות עם דעתו של אביי או שפינוזה כי היינו רוצים שיקרה לנו נס בכל פעם שנצטרך וגם מעגל החיים היהודי שלנו, כאמור, מהלל את הנס אך אולי יש כאן שני מסרים חשובים:
1. לא להסתמך על ניסים אלא להשתדל לעשות הכול בכוחות עצמנו.
2. להתבונן בטבע עצמו ולגלות בו את הנס היומיומי של חיים, של פריחה של התחדשות הטבע, וגם על מה שנראה מובן מאליו- להודות לאל ולסובבים אותנו.
אז עד שייגמר הויכוח בין רב יוסף לאביי- אנחנו נמשיך לאכול אוזני המן ולהרעיש במחיית עמלק והמן אבל נזכור את שירו של קובי אוז- כדי להיות אחים אין צורך בניסים ואין טעם לחכות להם כי זה דבר התלוי רק בנו, אם נעצור שנייה בצד ממרוץ החיים והתחרותיות.
בואו נעצור בצד
אחד אחד
נהיה פתאום אחים
.