שיאו של השנה הוא יום הכיפורים ותפילתו של כהן גדול בקודש הקודשים מהווה את שיאו הגדול של יוה"כ עצמו. המשנה לא מפרטת מה הייתה תפילתו אלא מסתפקת בנוסח הבא: "ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון, ולא היה מאריך בתפילתו" (משנה, יומא ה, א) הבבלי מפרט קצת יותר ואומר - כך הייתה תפילתו של כהן גדול:
א. "יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו שתהא שנה ...אם שחונה - תהא גשומה".
ב. "לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה" - שלא יסור שבט מבית יהודה.
ג. "שלא יהיו עמך ישראל צריכים לפרנס זה מזה".
ד. "שלא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים".
(יומא נג, ע"ב. ורמב"ם, עבודת יוה"כ ד, א)
תפילה זו היא קצרה יחסית והיא אכן צריכה להיות כך. מדוע? כדי שלא "להבעית את הציבור" (שם,שם) - שמא ידאג לו העם ויחשוב שקרה לו משהו, חלילה. התפילה של כהן גדול מתמקדת בכמה מישורים:
- מישור כלכלי: סעיפים א + ד לעיל. בחברה חקלאית יש חשיבות רבה לגשם לפרנסת העם, ולכן גם מתפלל כהן גדול שתפילתם של עוברי דרכים, שלא ירד גשם כשהם במסעותיהם, לא תיענה. גם סעיף ג יכול להיות קשור להיבט הכלכלי כאשר כל אדם מגיע בכוחות עצמו לעצמאות כלכלית.
- מישור מדיני לאומי: סעיף ב, מתייחס לתפילה והתקווה שלא יהיה מלך לישראל שאינו משבט יהודה כדי לקיים את מה שנאמר בברכת יעקב: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" וזאת על רקע מאבקים שלטוניים בתקופות שונות בהיסטוריה.
- יש גרסאות שמוסיפות בסעיף ג- שלא יצטרכו עמך לפרנסה מעם אחר, וכך סעיף כלכלי זה יכול להתקשר להיבט הלאומי, של עצמאות כלכלית.
מעניינת יותר בעיני תפילת כהן גדול על פי גרסת הירושלמי:
"וכך היתה תפלתו של כה"ג ביה"כ בצאתו בשלום מן הקודש:
א. יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם תהא- תהא גלותינו למקום של תורה
ב. יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצוות
ג. יהי רצון מלפניך ה' או"א שתהא השנה הזאת שנת זול, שנת שובע שנת משא ומתן שנת גשומה ושחונה וטלולה ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו
ד. ואל תפנה לתפלת יוצאי דרכים
ה. רבנן דקסרין אומרין ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו
ו. ועל אנשי השרון היה אומר יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא יעשו בתיהן קבריהן
(ירושלמי, יומא, פרק ה, הלכה ג' כז ע"ב)
לפי החלוקה שערכנו קודם, גם כאן יש היבט כלכלי ( ב, ד) וגם היבט לאומי (א ) אך יש כאן גם היבט חברתי החסר בבבלי (ה) והיבט קיומי של שלמות תושבי השרון שבתיהם נבנו על החול והיו בסכנת התמוטטות מתמדת (ו).
ריבוי ההיבטים התפילה בירושלמי לעומת הבבלי מדגישים אולי את ייחודיותו של הירושלמי כעם שחי בארצו, שנים רבות מתוך אוטונומיה דתית ושלטונית והאחריות לכלל ההיבטים בחברה מומחשים בה יותר בשל כך.
נוסח הסידור שונה מעט ויש בו רכיבים שאינם קיימים במקרא או במקורות חז"ל:
"וכך היתה תפילתו של כהן גדול: יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם, אם שחונה גשומה. ואל יכנס לפניך תפילת עוברי דרכים לעניין הגשם בשעה שהעולם צריך לו. ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר. שנה שלא תפיל אישה פרי ביטנה, ושיתנו עצי השדה את תנובתם, ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה"
לא ברור מה המקור לנוסח זה, אך יותר חשוב מלדעת מה המקור של חלק זה בתפילה שאינו מופיע לא במשנה ולא בשום תלמוד, חשוב להבין את הלך הרוח של הדברים כפי שניסח זאת הרב אלטשולר:
"אינני יודע אם הכהן הגדול התפלל בכל שנה את אותה התפילה כבשנה שעברה. יתכן מאד שפשוט התפלל על הדברים שהיו נצרכים ביותר ואקטואליים, ולפנינו רק דוגמאות לדברים אלו. יתכן גם שהנוסח הזה נמצא כתוב איפשהו ולכן הכניסו אותו לתפילה כי לא נמצאה תפילה אחרת של הכה"ג". (הרב אליעזר אלטשולר16/09/10 ח בתשרי התשעא, אתר כיפה )
ניתן ללמוד מכך שוב, שהתפילה ככלל לא צריכה להיות קבועה ומנותקת מן הצרכים החיוניים והעכשוויים של היחיד או הכלל. חשוב שבצד הנוסח הקבוע יוסיף כל אדם וכל מנהיג את התפילות הרלוונטיות לאותה שעה, שכן ידוע שהעושה תפילתו קבע- אין תפילתו תחנונים", (משנה, ברכות ד ד) ומצווה תמיד לחדש בה דבר (ברכות כא, ע"א),
מצווה??? אכן, מצוות הלב והאמונה השלמה.